כאימהות, כולנו מכירות את הרגע הזה. הילד מתמוטט על הרצפה בסופרמרקט, או פורץ בבכי היסטרי בדיוק כשאנחנו ממהרות לצאת מהבית. ובתוך שניות, משהו בתוכנו משתנה - הדופק מואץ, החזה מתהדק, והיכולת לחשוב בבהירות נעלמת.

לפני שאנחנו מבינות מה קורה, אנחנו מוצאות את עצמנו צועקות, מאיימות, או מתחננות - כל זאת כדי שהסערה הזו תיפסק (כבר).

​​

אז מדוע זה קורה לנו? למה כל כך קשה לנו להישאר רגועות כשהילדים שלנו לא?

 

הנוירוביולוגיה של תגובת שרשרת רגשית

התשובה מורכבת יותר ממה שרובנו חושבות. זה לא קשור לכישורי ההורות שלנו או לחוסר סבלנות. זה קשור לאופן שבו המוח והגוף שלנו תוכנתו לאורך שנים.

כשאנחנו היינו ילדים וחווינו רגשות קשים - כעס, תסכול או פחד - איך המבוגרים סביבנו הגיבו? עבור רבות מאיתנו, ההורים או המטפלים שלנו לא היו מודלים של רגיעה ואיזון. הם הגיבו בכעס, תסכול, או ניסו להשתיק את הרגשות שלנו כדי להפחית את אי-הנוחות שלהם.

וכך, באופן בלתי מודע, למדנו שני דברים מסוכנים:

1. רגשות עוצמתיים הם משהו שצריך "לכבות" מהר ככל האפשר.

2. כשמישהו אחר מבטא רגשות עוצמתיים, אנחנו צריכים להגיב ברגשות עוצמתיים משלנו.

 

המעגל הלא-פתור של תגובות רגשיות

מחקרים מראים שאנחנו מגיבים לסערות הרגשיות של ילדינו באותן דרכים שחווינו בילדותנו. התגובה האוטומטית שלנו לטורנדו הרגשי של הילד היא להיכנס לפאניקה - "אני צריכה שזה ייפסק עכשיו" - כי הגוף שלנו חווה את הרגשות שלהם כאיום ממשי.

הבעיה היא שכאשר אנחנו נסחפות לתוך המערבולת הרגשית של הילד, אף אחד מאיתנו לא לומד איך להתמודד עם רגשות בצורה בריאה. במקום זאת, אנחנו מנציחות מעגל של תגובות לא מווסתות שעובר מדור לדור.

 

לתכנת מחדש את התגובה הרגשית שלנו

השינוי מתחיל בהכרה פשוטה אך עוצמתית: הרגשות של הילד שלנו הם שלו, לא שלנו.

כשהילד שלך כועס, מתוסכל או עצוב - זה בסדר גמור. רגשות אלה אינם מסוכנים, הם חלק טבעי מהחוויה האנושית. התפקיד שלנו כהורים אינו למגר רגשות קשים, אלא ללמד את ילדינו לחוות אותם בצורה בריאה.

אבל כדי ללמד, עלינו ללמוד קודם בעצמנו.

 

שלושה משפטים שיכולים לשנות הכל

כשאת מרגישה שהגוף שלך מתחיל להגיב לסערה של הילד, עצרי לרגע ואמרי לעצמך שלושה משפטים פשוטים:

1. "אני מוגנת" - המצב אינו מסכן אותך פיזית או רגשית.

2. "זה לא מקרה חירום" - הרגשות העזים של הילד הם זמניים ויחלפו.

3. "אני יכולה להתמודד עם זה" - יש לך את הכלים והכוח להישאר נוכחת.

משפטים אלה עובדים כי הם מחזירים את הגוף ממצב של "לחימה או בריחה" למצב של נוכחות מודעת. הם מזכירים למוח ולגוף שלך שאת בטוחה, ושאין צורך בתגובה דרמטית.

 

מעבר מתגובה לתגובה מודעת

התרגול הזה אינו רק לאירועים עם הילדים. אותם משפטים יכולים לעזור לך בכל סיטואציה מעוררת רגשות - ויכוח עם בן הזוג, קונפליקט בעבודה, או כל מצב שמאיים לסחוף אותך לתגובה אוטומטית.

עם הזמן והתרגול, תגלי שהגוף שלך מתחיל להגיב אחרת. במקום להיסחף לתוך המערבולת הרגשית של האחר, את נשארת מעוגנת במקום של יציבות - מקום שממנו את יכולה להגיב בבהירות, בחמלה ובחוכמה.

​

הלכה למעשה

בפעם הבאה שהילד שלך יתחיל להתפרק, במקום לנסות "לכבות" אותו, נסי זאת:

- קחי נשימה עמוקה

- אמרי לעצמך: "אני מוגנת. זה לא מקרה חירום. אני יכולה להתמודד עם זה."

- הזכירי לעצמך שהרגשות שלו הם שלו, והתפקיד שלך הוא להיות נוכחת, תומכת ובעיקר מאפשרת לו להרגיש את כל מנעד הרגשות.

- הקשיבי, שקפי, ותמכי - בלי לנסות לפתור או לסיים את הרגש במהירות.

​

זכרי: כשאת נשארת רגועה בתוך הסערה, את לא רק עוזרת לעצמך - את מלמדת את ילדך את המיומנות החשובה ביותר שהוא יצטרך בחיים: היכולת להרגיש את כל טווח הרגשות ועדיין להישאר מאוזן.

וזה, אולי, המתנה הגדולה ביותר שנוכל להעניק לילדינו ולעצמנו.

​​

​​​​​​אם הרגשתן חיבור למילים שלי ואתן מרגישות שאתן זקוקות לעוד כלים, תמיכה או סדר בתהליך ההורות שלכן - אשמח ללוות אתכן בייעוץ אישי או להעביר הרצאה או סדנא  מעוררת השראה במסגרת קהילתית או מקצועית.

​

מאחלת שתמיד תראו את הטוב, גם כשהוא מתחבא מאחורי ערימת כביסה.

​

קירה דן אור