היי לכם הורים יקרים שבדרך וברכות לתינוק.ת שבדרך!

זוהי לגמרי תקופה מרגשת ומלאת ציפייה אבל יחד עם זה, בואו נודה על האמת, לפעמים גם תקופה לא קלה של שינוי וחוסר וודאות.

אז בואו נדבר רגע על כמה נושאים שכדאי לתת עליהם את הדעת כבר עכשיו ואולי לא קראתם בספר על גידול ילדים.

התקפי זעם אלימים של ילדים יכולים לתסכל ולפעמים אפילו להפחיד, במיוחד כשנראה שדבר לא מצליח להרגיע אותם, אבל חשוב שתדעו שגם במקרים קיצוניים, אפשר להתמודד ולצאת מזה.

במאמר הבא נבחן מספר אסטרטגיות שיכולות לעזור.

כהורים, אנחנו לעיתים קרובות מרגישים אי נוחות לדבר עם ילדינו על נושאים הקשורים למיניות. זה מובן - אלו נושאים רגישים ואינטימיים שלא תמיד קל לנו לגעת בהם. אבל דווקא בגלל זה, חשוב מאוד להתחיל לחנך למיניות בריאה כבר מגיל צעיר, ולהפוך את השיח על מיניות ללגיטימי ופתוח בבית.

בעידן המודרני, מסכים הם חלק בלתי נפרד מחיינו ומחיי ילדינו. כהורים, רבים מאיתנו חוששים מההשפעות השליליות האפשריות של מסכים על התפתחות הילדים. אולם, מניסיוני האישי וממחקרים וספרים שונים שסקרתי, אני סבורה שגישה מאוזנת ומושכלת לזמן מסך יכולה להביא תועלת משמעותית, הן לילדים והן להורים.

לשתף את הילדה בדרך שבה היא הגיעה לעולם, זה צעד חשוב בבניית זהותה ותחושת הביטחון שלה.

כשמדובר בילדה שהגיעה מתרומת זרע, או מפונדקאות אנחנו כהורים הרבה פעמים מוצאים את עצמנו מתבלבלים ומגמגמים ונתקפים בהמון שאלות וחששות. אז אני אשמח לבאר את הדברים לטוב הכלל:

הורות היא אחד התפקידים המאתגרים והמספקים ביותר בחיינו. הורים חדשים מוצאים עצמם, בדרך כלל, לא מוכנים להתמודדויות היומיומיות שמביאה עמה ההורות. הבלבול, חוסר הידע, עודף המידע הסותר והמדינה שלנו שמלאה בנשמות טובות שיש להן תמיד מה להגיד על כל דבר מוסיפה לאתגרים האובייקטיבים. אנשים בוגרים שעברו דבר או שניים בחייהם מוצאים את עצמם אובדי עצות אל מול יצורים שזה עתה הגיעו לעולם ויודעים ללחוץ על כל הכפתורים הנכונים. ריכזתי עבורכם את הסיבות העיקריות שבגללן הדרכת הורים היא כה חיונית בגילאים המוקדמים.

כשהבת שלי בת ה4 התחילה לצרוח באמצע אורבניקה, הרגשתי שכל העיניים עלי.

היא השתטחה על הרצפה, הפנים זועמות, הדמעות זולגות ואז שמעתי את זה בפעם הראשונה "אני רוצה משפחה אחרת!!!"

הייתי בטוחה שיעברו לפחות 10 שנים עד שאשמע את המשפט הכה פופולארי הזה, אבל לא, הוא הקדים :)

התיישבתי לידה וניסיתי להיזכר בכל הטיפים שלמדתי וקראתי ונתתי לכל ההורים אותן הדרכתי לאחרונה, אבל כל אמא יודעות...

בואו נגיד את זה רגע בקול רם: זה פאקינג קשה לאזן בין הדאגה לילדים לבין הדאגה לעצמנו. זה כאילו שההורות מגיעה עם תוכנת הפעלה מובנית שאומרת "הילדים קודמים, תמיד!" - אבל האמת היא שהגישה הזאת לא עובדת לטובתנו או לטובת הילדים.

בקצב החיים הבלתי אפשרי של היום, כולנו מחפשות קויק פיקס, להכל, גם לילדים.

התקפי זעם אף פעם לא באים בטוב, לאף אחת.

הם תמיד מתרחשים ברגע הלא נכון, בזמן הלא נכון ומול האנשים הלא נכונים, ולכן כשזה קורה כל מה שבא לנו זה פשוט שזה יגמר. תוסיפו לזה גם את הלחץ שאליו זה מכניס אותנו - איך אפשר להישאר רגועה כשהבת.ן שלך בהתקף?!

​כשאנחנו בוחרות להיות אמהות (או אבות, אבל תרשו לי להמשיך בלשון נקבה) ברב המקרים יש לנו פנטזיה בראש. אצל כל אחת היא אחרת. מישהי מדמיינת יד קטנה אוחזת לה באצבע, מישהי מדמיינת תמונה משפחתית מאושרת עם בית וחצר, ומישהו אולי מדמיין את הילד שהוא משחק איתו כדורגל. פנטזיה.

הדרכת הורים נתפסת כמו משהו שהולכים אליו כשיש "בעיה" עם הילד. אז הילד בדרך כלל בן 2-3, וזו התקופה הראשונה שבה הוא מתחיל לפתח דעה משלו וגם יכול לעשות משהו בנידון - לא להתלבש, לא לבוא, לצרוח. אתן כבר בטח מכירות.

אבל משהו מפתיע קורה: דווקא בגיל ההתבגרות, שהוא הרבה פעמים גיל הרבה יותר קשה להתמודדות, לא הרבה אימהות פונות להדרכת הורים.

כמעט כל הורה מתמודד עם התקפי זעם בשלב כזה או אחר. זה לא תמיד קל או נעים, אבל עם גישה וכלים נכונים אפשר לצלוח אותם (ובלי יותר מדי שיערות לבנים).

אז מה זה בדיוק התקפי זעם? אלו התפרצויות של בכי, צרחות, לפעמים אפילו התנהגות אלימה, שקורים בדרך כלל כשהילד מתוסכל או לא מקבל את מה שהוא רוצה. כבר הגעתם לשלב הזה? איזה כיף, הא? איך מלאך קטן מתחלף לשד.

אני מכירה את זה מקרוב: הילד מתווכח על כל דבר, מערער על כל בקשה, לא מקשיב ודורש שדברים יתבצעו כפי שהוא רוצה. אני שומעת תיאורים דומים מהורים שמגיעים אלי להדרכה: הילד משתולל, מתפרץ וההורים מרגישים שהם תמיד בעימות איתו. אלו הם, גבירותי ורבותי, מאבקי כוח.

זה מתסכל, מכעיס ופוגע כשהילד פונה בחוסר כבוד. אגלה לכם ספויילר: ההתחצפות היא בדרך כלל סימפטום, ולא הבעיה עצמה.

 אז בואו נעצור רגע ונחשוב - מה יכולות להיות הסיבות?

 אולי פינקנו יותר מדי והילד מתקשה עם תסכול וגבולות?

תחושת מסוגלות היא אמונה של אדם ביכולתו להתמודד בהצלחה עם משימות ואתגרים. לילדים עם תחושת מסוגלות גבוהה יש ביטחון רב יותר בעצמם, הם חוששים פחות מכישלונות, מתמידים יותר במשימות מאתגרות ובדרך כלל משיגים הישגים טובים יותר.

למרות היתרונות הרבים של הדרכת הורים, רבים עדיין נמנעים מלפנות לעזרה מקצועית בתחום זה. הנה הסיבות העיקריות לכך:

בכל יום, בכל רגע, אנו עומדות בפני בחירות. חלקן גדולות וחלקן קטנות, אך לכולן יש השפעה על חיינו. כאמהות, אנו עשויות להרגיש לעתים שהבחירה נלקחה מאיתנו, שאנו פשוט מגיבות לדרישות החיים. אך האמת היא שהכוח לבחור תמיד נמצא בידינו, והוא הכוח המניע את חיינו. הדרך בה אנו בוחרים מעצבת לא רק את המציאות שלנו, אלא גם את חיי ילדינו ומשפחתנו. גם ברגעים הקטנים ביותר, אנו תמיד בוחרות - כיצד להגיב, כיצד לחשוב, וכיצד להרגיש.

כאימהות, כולנו מכירות את הרגע הזה. הילד מתמוטט על הרצפה בסופרמרקט, או פורץ בבכי היסטרי בדיוק כשאנחנו ממהרות לצאת מהבית. ובתוך שניות, משהו בתוכנו משתנה - הדופק מואץ, החזה מתהדק, והיכולת לחשוב בבהירות נעלמת.

לפני שאנחנו מבינות מה קורה, אנחנו מוצאות את עצמנו צועקות, מאיימות, או מתחננות - כל זאת כדי שהסערה הזו תיפסק (כבר).

תארי לעצמך מפתח קסום שיכול לפתוח דלתות חדשות בעולמו של ילד על הספקטרום.

הבשורה הטובה: הכלי הזה קיים, והוא נקרא "תיווך מותאם".

​

המהפכה מתחילה בגיל הרך

 Theory of Mind (T.O.M) - תיאוריית התודעה - היא למעשה המפתח להבנת העולם החברתי. עבור ילדים על הספקטרום, זהו אתגר משמעותי. אבל כאן טמון הסוד: התערבות מוקדמת יכולה לחולל שינוי עצום.

"קירה, אני לא מבינה, מה אני עושה לא נכון. הכל אני עושה בשבילם, בכל פעם שהם רוצים או צריכים משהו, אני דואגת להם ומפנקת אותם. למה כשאני מבקשת מהם משהו הם שמים עלי קצוץ?!" זה משפט ששמעתי מאחת האימהות שהדרכתי.

אבל היא לא היחידה, אחת הסיבות הנפוצות שמביאות הורים להדרכת הורים היא כי אנחנו לא מבינות.ים "מדוע הילדים לא עושים מה שאומרים להם?"

איך היה בבי"ס? "- בסדר" 

איך היה בגן? - "כיף".

אני בטוחה שאת, בדיוק כמוני, לא מרוצה מהתשובות הללו. אני יודעת שבכל פעם שזה קורה יש קול קטן בראש שלך שאומר לך שזה לא ממש טוב שאת לא מצליחה להוציא מהילד שלך איך עובר עליו היום, אבל אז פתאום יש הודעה בטלפון והמחשבה הזו בורחת למקום אחר.