איך היה בבי"ס? "- בסדר"
איך היה בגן? - "כיף".
אני בטוחה שאת, בדיוק כמוני, לא מרוצה מהתשובות הללו. אני יודעת שבכל פעם שזה קורה יש קול קטן בראש שלך שאומר לך שזה לא ממש טוב שאת לא מצליחה להוציא מהילד שלך איך עובר עליו היום, אבל אז פתאום יש הודעה בטלפון והמחשבה הזו בורחת למקום אחר.
כך עובר לו עוד יום ועוד יום, אבל כלום לא משתנה.
האם זה יצר הסקרנות? בגלל זה אנחנו אובססיביות למידע מהילדים שלנו? ממש לא. שיתוף זה מודיעין חיוני לרגע שבו הילדים שלנו באמת יזדקקו לעזרה שלנו. כשנתיב התקשורת הפתוחה שלנו חסום, אנחנו מסתכנות בכך שבמצבים הקריטיים באמת - כשתהיה להם בעיה רצינית או כשיצטרכו אותנו - הם פשוט לא ידעו איך לפנות אלינו, כי השריר הזה מנוון, עד לא קיים.
למה ילדים הופכים "שקטים"?
הסיבה העיקרית שילדים מפסיקים לשתף היא פשוטה: הם למדו שהתגובה שלנו זה הדבר האחרון שהם רוצים או צריכים.
כשילד מספר לנו משהו ואנחנו מיד עוברים למצב של:
- הרצאה ("אמרתי לך אלף פעמים ש...")
- פאניקה ("אוי לא! איך זה קרה?!")
- פתרון כפוי ("תגיד לו שאת לא רוצה לשחק איתו")
ועוד מיני תגובות שעדיף היה שנסתום, הילד לומד שכדאי לו פשוט לשמור את הדברים לעצמו.
שלושת סוגי השיתוף: מה הילד באמת צריך?
חשוב להבין שיש שלושה סוגים עיקריים של שיתוף, וכל אחד דורש תגובה שונה:
1. שיתוף לשם השיתוף
זה הסוג הנפוץ ביותר, במיוחד אצל מתבגרים. הילד פשוט רוצה שמישהו יקשיב לו. הוא לא מחפש פתרון או עצה - הוא רוצה להרגיש שמישהו מבין אותו ומאמת את החוויה שלו.
כך תגיבי: את תתענייני במה שהוא אומר, תשאלי שאלות שמעודדות אותו לספר עוד (תזהרי במילים, כדי שאפילו בשאלות עצמן לא יצוץ טון שיפוטי שעלול לאותת לו להפסיק ולהמנע מלשתף אותך בעתיד). תשאלי שאלות שמעודדות אותו לחשוב על פתרונות ותניחי לדברים להשאר גם לא פתורים. אני מבטיחה לך שאם הוא ירצה עצה או עזרה הוא יגיד לך!
2. שיתוף לצורך עזרה
כאן הילד מתמודד עם משהו שהוא לא יכול לפתור לבד והוא צריך התערבות מבוגר.
כך תגיבי: "איך אני יכולה לעזור?", "מה את חושבת שאנחנו יכולות לעשות?" (גם פה בבקשה להמנע משיחות תוכחה, זו אינה הזדמנות ללמד את הילד לקח, תזכרי שאת מעוניינת להיות הכתובת שלו כשהוא יזדקק לעזרה אמיתית). כמובן, שאם אינך מעוניינת לעזור את תמיד יכולה לומר משהו כמו "אני מבינה למה פנית אלי, אבל אני ממש סומכת עליך שאתה תדע להסתדר לבד". זה ממש בסדר שיהיו פעמים שאת תרצי שיתמודד עם דברים לבד. כל עוד את מיישמת את יתר הדברים, זה לא ירתיע אותו לבקש ממך עזרה בהזדמנות אחרת.
3. שיתוף לצורך עצה
הילד מבקש הכוונה או עצה איך להתמודד עם מצב מסוים.
כך תגיבי: את תתענייני במה שהוא כבר עשה, מה הוא היה מצפה או רוצה שאת תגידי? מה הוא חושב? כשילדים מבקשים מאיתנו עצות. זו הזדמנות מצויינת ללמד אותם איך למצוא את הפתרונות לבד. אנחנו רק צריכות לעודד אותם למצוא אותם. בסוף, את יכולה לשאול: אתה רוצה לדעת מה אני הייתי עושה? ואומרת מה את היית עושה ולמה. ממליצה לך מאוד לסיים את השיחה בכך שהוא צריך להרגיש מה הכי נכון לו ושאת סומכת עליו שברגע האמת הוא ידע איך לפעול. ולשחרר! אם הוא יבחר להקשיב לעצה שלך או לא זה עניין שלו וזה לא אומר כלום עליך. אנחנו צריכות להכין את הילדים שלנו להתמודד עם העולם לבד. חשוב מאוד שידע לקבל החלטות עם עצמו ויתמודד עם ההשלכות של המעשים שלו ולא ינסה להפיל את האחריות על העצות שלך.
טיפ זהב: אם את לא בטוחה איזה סוג שיתוף זה, תשאלי ישירות: "שיתפת אותי כי אתה רוצה שאקשיב, אתן לך עצה או אעזור לך?" השאלה הזו מציגה לילד שיש לו שליטה על הדיאלוג ושאת מכבדת את הצרכים שלו.
אסטרטגיות מעשיות לעידוד שיתוף
שאלי שאלות ספציפיות ומעניינות. במקום "איך היה היום?" נסי:
- "מה הדבר הכי מצחיק שקרה היום?"
- "עם מי שיחקת בהפסקה?"
- "איזה שיעור היה הכי משעמם היום?"
- "באיזה שלב של היום התחלת לרצות לחזור הביתה"
השאלות האלה מעידות על התעניינות אמיתית ולא על חובה הורית.
נצלי את "זמן הרכב" שלכם
ילדים משתפים הרבה יותר כשהם לא צריכים ליצור קשר עין ישיר. הזמן ברכב, בהליכה זה לצד זה, או אפילו בזמן בישול יחד - זה זמן מעולה לשיחות פתוחות.
ספרי קודם על עצמך
"אתה לא תאמין מה קרה לי היום בעבודה..." - כשאת מתחילה לשתף מהחיים שלך, את יוצרת מודל לשיתוף. הילדים לומדים שזה בסדר לספר דברים, ושהמשפחה שלכם היא מקום בטוח לשיתוף. חשוב: עשי את זה מבלי לצפות לשיתוף חזרה. זה לא מטרה - זו השקעה לטווח ארוך.
פתחי שיחות כשהידיים עסוקות
כשאתם עושים פעילות יחד - מסדרים ארון, מכינים אוכל, מקפלים כביסה - משהו קסום קורה. כשהידיים עסוקות, הפה נפתח. הפעילות המשותפת יוצרת אווירה נינוחה שמזמינה שיחה.
כלל הזהב: הקשבה ללא שיפוט
זה הכלל החשוב מכולם: הקשבה ללא שיפוט יוצרת בטחון, ובטחון מוביל לשיתוף יותר גדול.
מה זה אומר בפועל?
- אל תקפצי למסקנות.
- אל תפתרי את הבעיה אם לא נתבקשת.
- אל תגידי "אמרתי לך".
- תני מקום לרגשות הילד. שוחחו עליהן.
- תשקפי ותבהירי שאת מבינה אותו ואת הרגשות שלו.
- אל תדברי על עצמך (באופן כללי נסי להמנע מהמילה "אני" ברגעים הללו).
שגיאות נפוצות שגורמות לילדים להפסיק לשתף
1. הפיכת השיתוף לחקירה
"ומה קרה אחר כך? ואיך הגבת? ומה אמרה המורה?" - כשאנחנו הופכות לבלשיות, הילדים מרגישים בלחץ ונסגרים. תשאלי בנינוחות, בהתעניינות, אם עולות בך מחשבות על עצמך או מחשבות שיפוטיות, תנסי לקבור אותן. הילד צריך להרגיש שההתעניינות היא בו ולא בך.
2. השוואות לאחים או לחברים
"אבל אחותך תמיד..." - השוואות הורסות את הבטחון שהילד צריך כדי להמשיך לשתף.
3. מזלזלים ברגשות
"זה לא כזה נורא" או "קטן עליך" - כשאנחנו מזלזלות ברגשות שלהם, הם מפסיקים לסמוך עלינו. אנחנו צריכות להיות ערות לכך שלפעמים שיתוף של מקרה יכול לפרום התייחסות והתעסקות עם רגשות גדולים יותר. אנחנו צריכות להיות בכוננות הכלה.
4. הפיכת השיתוף לשיעור מוסר
כל שיתוף שהופך להרצאה על מה היה צריך לעשות אחרת יגרום לילד לחשוב פעמיים לפני השיתוף הבא. תאמיני לי, שהוא יודע את מה שאת הולכת להגיד לו. אין צורך לדברר את מה שעובר לו בראש.
בניית אמון ארוך טווח
תודה על כל שיתוף
"תודה שסיפרת לי" - המשפט הזה חשוב יותר ממה שאת חושבת. הוא מעביר לילד שאת מעריכה את הביטחון שלו בך.
קבלי שיש דברים שהילד לא יספר
זה חלק מתהליך טבעי של גדילה. כשאת מפסיקה לדרוש שיתוף, הילד מרגיש פחות לחץ ולמעשה משתף יותר.
היי עקבית
שיתוף נבנה לאורך זמן. תיהי עקבית ביישום הדברים והשינוי יווצר.
מתי לדאוג?
יש הבדל בין ילד שמשתף פחות (וזה תקין) לבין ילד שנכנס להסתגרות מוחלטת או מראה סימני מצוקה. אם את מבחינה בשינויים דרמטיים בהתנהגות, בציונים, בתיאבון או בשינה - זה הזמן לפנות לעזרה מקצועית.
סיכום: המתנה הגדולה שאת נותנת לילד
כשאת יוצרת סביבה של שיתוף פתוח וקבלה, את לא רק פותרת את הבעיה של "הילד שלי לא מספר לי כלום". את נותנת לילד שלך מתנה לכל החיים: ביטחון שיש לו מישהי שתמיד תקשיב לו ללא תנאים.
הילד שלך ילמד שיש מקום בטוח שבו הוא יכול להיות אותנטי, לבטא רגשות, ולבקש עזרה כשהוא צריך. מקום שממנו הוא יוצא מחוזק עם כלים לחיים. זה יהווה בסיס לכל הקשרים שלו בעתיד - עם חברים, בזוגיות, ובהורות שלו.
זכרי: השיתוף הוא זכות, לא חובה. כשתתייחסי אליו ככה, תגלי שהילד שלך רוצה לשתף הרבה יותר ממה שחשבת.
אם הרגשת חיבור למילים שלי ואת מרגישה שאת זקוקה לעוד כלים, תמיכה או סדר בתהליך ההורות שלך - אשמח ללוות אותך בהדרכת הורים פרטנית, הדרכת הורים תמיד תניב תוצאות טובות יותר ומהירות יותר.
אהבת את הסגנון? התרגשת מהמהות? אני מעבירה הרצאות וסדנאות מעוררת השראה במסגרת קהילתית או מקצועית כתבי לי ואשמח לך מידע.
מאחלת שתמיד תראי את הטוב, גם כשהוא מתחבא מאחורי ערימת כביסה.
קירה דן אור