כשהבת שלי בת ה4 התחילה לצרוח באמצע אורבניקה, הרגשתי שכל העיניים עלי.
היא השתטחה על הרצפה, הפנים זועמות, הדמעות זולגות ואז שמעתי את זה בפעם הראשונה "אני רוצה משפחה אחרת!!!"
הייתי בטוחה שיעברו לפחות 10 שנים עד שאשמע את המשפט הכה פופולארי הזה, אבל לא, הוא הקדים :)
התיישבתי לידה וניסיתי להיזכר בכל הטיפים שלמדתי וקראתי ונתתי לכל ההורים אותן הדרכתי לאחרונה, אבל כל אמא יודעות שברגעים כאלה - קשה מאוד להתרכז ולהזכר. ברב המקרים התיאוריה פשוט עפה מהחלון.
כעס ותסכול הם חלק בלתי נפרד מהילדות, מה שלא מגלים לנו, שהם גם חלק בלתי נפרד מההורות שלנו.
בין אם זו התפרצות דרמטית בחנות, סצנה סוערת בזמן השכבה לישון, או פיצוץ על רקע שיעורי בית - כולנו מכירות את התחושה המציפה הזו של "מה עושים עכשיו?!"
האמת היא, שההתמודדות עם כעס של ילדים היא אחת המשימות המאתגרות ביותר שלנו כהורים. זה לא רק הרגע עצמו של ההתפרצות - זו ההבנה העמוקה שהדרך שבה אנחנו מגיבות היום, תעצב את האופן שבו הילדים שלנו יתמודדו עם רגשותיהם בעתיד.
הבנת הכעס
ראשית, חשוב להבין שכעס הוא רגש לגיטימי וטבעי. כשילד כועס, זה בדרך כלל סימן שצורך מסוים שלו לא מקבל מענה. זה יכול להיות צורך בתשומת לב, בעצמאות, בשליטה, או פשוט תסכול מול משימה שקשה לו איתה. במקום לראות בכעס בעיה שצריך "לפתור", כדאי לראות בו הזדמנות להבין את הילד שלנו טוב יותר.
כמובן שקל יותר להגיד את זה ולאף אחת מאיתנו אין כח אחרי יום עבודה להרגיש כמו שק חבטות שפורקים עליו עצבים, אבל אם הייתי צריכה לתת טיפ אחד לזכור בנקודה הזו, אז הוא היה "זה לא נגדי, זה בעדו.ה". זה אולי נדמה שהכעס מופנה כלפינו, אבל זה לא המצב. הכעס תמיד יהיה סביב הצורך הלא ממומש.
מתן לגיטימציה לרגשות
כשאנחנו אומרות לילד "אל תכעס" או "אין סיבה להתעצבן", אנחנו למעשה מעבירות מסר שמה שהוא מרגיש אינו מותאם לסיטואציה. זה יכול להוביל לדיכוי רגשות והימנעות מביטוי רגשי בעתיד. לפני שאתן ממהרות להגיד את זה, תעצרו רגע ותחשבו, "האם זה באמת לא סביר להתעצבן או לכעוס מזה?" (כמובן בהתייחס לגיל הילד.ה) אם התשובה שנתת לעצמך היא שזה אכן סביר, חשוב לתת תוקף לרגשות: "אני רואה שאתה ממש כועס עכשיו" או "זה באמת מתסכל כשדברים לא הולכים כמו שרצינו".
כלים מעשיים להתמודדות
חשוב ללמד את הילדים כלים מעשיים להתמודדות עם כעס. מישהי חייבת להגיד את זה בקול: זה לא הגיוני לצפות לילדים שפשוט ילמדו לווסת את עצמם באופן עצמאי" להתלבש, ללכת, לאכול ועוד מלא דברים אנחנו מלמדות אותם, אבל לווסת רגשות, זה לא. זה שילמדו לבד. לא הגיוני, נכון?
את הכלים צריך ללמד בזמן שהם רגועים, אחרי שניהלנו איתם שיחה שעיקרה היא שאנחנו רוצים ללמד אותם כלי שיעזור להם.
תיעזרו בהם לבחור את הכלי שאליו הם הכי מתחברים וכמובן שמומלץ לעודד אותם להציע רעיונות לפני שאתם מציעות ואחרי שאתם מציעות:
- נשימות עמוקות
- ספירה עד עשר
- יציאה למקום שקט
- פעולה גופנית כמו רקיעה, קפיצה, קפיצת אגרופים וכדומה
- ציור או כתיבה של הרגשות
- קריעה של דף לחתיכות קטנות
חשוב להתאמן על הכלים האלה מספר פעמים כשהילד רגוע, כדי שיוכל להשתמש בהם ברגעי משבר.
גבולות ברורים
בעוד שכל הרגשות לגיטימיים, לא כל ההתנהגויות מקובלות. חשוב להציב גבולות ברורים: "מותר לך לכעוס, אבל אסור להרביץ או לזרוק דברים". הגבולות מספקים לילד תחושת ביטחון ומסגרת ברורה להתנהלות. היו מוכנות עם תוצאות מותאמות לחציית גבולות. התייחסו לחציית גבול כחוסר יכולת של הילד להשאר בגבולות ולא כזלזול בכן. אתן חייבות לשמור על עצמכן, בני המשפחה והציוד של הבית מפני פגיעה (מסר קריטי של שמירה על שלום הגוף וערך לציוד), אבל זכרו שזו הבעת רגש שעדיין לא הגיע לכדי ויסות, עצבים מהצד שלכן בשלב הזה רק יגדילו את הלהבות או ישדרו מסר מבלבל - אני רוצה לווסת אותך, אבל לי קשה לווסת את עצמי.
השלכות של התמודדות לא נכונה
כשאנחנו לא מתמודדות נכון עם כעס של ילדים, ההשלכות יכולות להיות משמעותיות:
- ילדים שלומדים לדכא את רגשותיהם עלולים לגדול למבוגרים שמתקשים לזהות ולבטא רגשות.
- התעלמות מכעס או ענישה עליו יכולה להוביל להתנהגות אגרסיבית או פסיבית-אגרסיבית בבגרות.
- מחסור בכלים להתמודדות עם כעס יכול להוביל לקשיים במערכות יחסים עתידיות.
- ילדים עלולים לפתח דפוסי התנהגות לא בריאים כמו אכילה רגשית או התמכרויות כדרך להתמודד עם רגשות קשים.
ועוד...
חשיבות הטיפול העצמי
כדי להיות שם באמת בשביל הילדים שלנו, אנחנו חייבות להיות במקום טוב בעצמנו. זה לא אגואיסטי לדאוג לעצמנו - זו השקעה ישירה בילדים שלנו! כשאנחנו מותשות, מוצפות או לחוצות, הרבה יותר קשה לנו להגיב בצורה מווסתת ותומכת לכעס של הילדים.
רק כשהכוס שלנו מלאה, אנחנו יכולות להיות שם באמת בשביל הילדים שלנו. כשאנחנו מווסתות רגשית, קל לנו יותר להישאר רגועות מול התפרצויות של הילדים ולהגיב בצורה מיטיבה.
לסיכום
התמודדות נכונה עם כעס של ילדים היא משימה מאתגרת, אבל קריטית להתפתחות הרגשית שלהם. זה תהליך שדורש סבלנות, עקביות, והרבה חמלה - גם כלפי הילדים וגם כלפי עצמנו. כשאנחנו משקיעות בעצמנו ובוחרות להגיב בצורה מודעת לכעס של ילדינו, אנחנו מעניקות להם מתנה שתשרת אותם כל החיים - היכולת להתמודד עם רגשות בצורה בריאה ומאוזנת.
אם הרגשתן חיבור למילים שלי ואתן מרגישות שאתן זקוקות לעוד כלים, תמיכה או סדר בתהליך ההורות שלכן - אשמח ללוות אתכן בייעוץ אישי או להעביר הרצאה או סדנא מעוררת השראה במסגרת קהילתית או מקצועית.
מאחלת שתמיד תראו את הטוב, גם כשהוא מתחבא מאחורי ערימת כביסה.
קירה דן אור