כשאנחנו בוחרות להיות אמהות (או אבות, אבל תרשו לי להמשיך בלשון נקבה) ברב המקרים יש לנו פנטזיה בראש. אצל כל אחת היא אחרת. מישהי מדמיינת יד קטנה אוחזת לה באצבע, מישהי מדמיינת תמונה משפחתית מאושרת עם בית וחצר, ומישהו אולי מדמיין את הילד שהוא משחק איתו כדורגל. פנטזיה. יש כל כך הרבה עבודה שאנחנו נדרשים לעשות כדי לממש אותה, ולפעמים היא אפילו לא מתממשת. לפעמים, המציאות היא כל כך רחוקה מאיך שדמיינו אותה, אבל אנחנו אף פעם, לא מצפות למצוא את עצמנו בסיטואציה שבה ילד מפתח כלפינו דחייה או שנאה.
זה קורה בדרך כלל אחרי גירושין או פרידה קשה (אבל לא רק), כשהילד נמצא בקשר חזק עם ההורה המועדף ודוחה לחלוטין את ההורה המנוכר.
איך זה נראה בשטח?
למרות שהדעה הרווחת היא שניכור הורי קורה רק בגירושין, האמת היא שהשורשים שלו יכולים להתחיל עוד כשהמשפחה ביחד. לפעמים אפילו דפוסים שהועברו מהמשפחות שמהן באנו.
התופעה באה בדרגות שונות - יש ניכור קל, בינוני וחמור. במקרים חמורים, מומחים רואים בזה התעללות נפשית בילד שמצריכה התערבות מהירה של הרבה גורמים מקצועיים בבת אחת.
איך מזהים ניכור הורי אמיתי?
להבדיל מסירוב הגיוני לקשר (למשל כשהיתה התעללות אמיתית), בניכור הורי הסירוב הוא מוגזם ולא תואם את המציאות.
ד"ר ויליאם ברנט פיתח מודל הנקרא "חמשת הגורמים" לזיהוי ניכור הורי:
-
דחייה מוחלטת
-
שפה מבוגרת
-
תפיסת שחור-לבן
-
נאמנות עיוורת
-
האשמות מופרכות
התנהגויות שתורמות לניכור
במחקר של בייקר ופיין יש פירוט של התנהגויות הוריות שיכולות להוביל לניכור, כגון: דיבור שלילי על ההורה השני, מניעת קשר, דרישה מהילד "לבחור צד", ועוד התנהגויות שיוצרות אצל הילד תמונה מעוותת של המציאות.
ילד שנחשף להתנהגויות אלו לאורך זמן עלול לפתח דפוסי התנהגות אופייניים לניכור, כמו האשמות לא הגיוניות, חוסר יכולת לראות את שני ההורים באופן מאוזן, ותחושה שכל ההחלטות שלו הן "עצמאיות" למרות שהן משקפות דעות של ההורה המועדף.
ההשפעה ארוכת הטווח על הילדים
כשילד חווה ניכור הורי, ההשפעות יכולות להמשיך הרבה אחרי הילדות. הן יכולות לכלול קשיים רגשיים כמו דיכאון וחרדה, בעיות ביצירת קשרים קרובים, קושי לסמוך על אחרים, ואפילו בלבול לגבי הזהות העצמית.
רבים שחוו ניכור הורי בילדותם מספרים בבגרותם על תחושות אשמה כבדות כשהם מבינים את מה שקרה ואיך נוצלו במאבק בין הוריהם.
מה אפשר לעשות?
אם את ההורה המנוכר:
התמודדות עם ניכור הורי היא מאתגרת, אבל לא בלתי אפשרית. חשוב לשמור על קשר עקבי עם הילד, גם כשהוא דוחה אותך. הימנעו מלהגיב בכעס או להאשים את ההורה השני בפני הילד. פנייה לעזרה מקצועית היא קריטית, הדרכת הורים יכולה לסייע לכם לקבל כלים להתמודדות עם המצב המאתגר הזה.
פתחו סבלנות ארוכה - שינוי תפיסה אצל ילד מנוכר הוא תהליך שלוקח זמן, רק אל תאבדו את האמונה.
אם את ההורה המנכר:
גם אם את כועסת על בן/בת הזוג לשעבר, חשוב לזכור שהילד צריך את שני ההורים שלו. עידוד קשר חיובי עם ההורה השני הוא מתנה שתיטיב עם הילד לאורך כל חייו.
אם את מתקשה להפריד בין הכעס שלך על בן/בת הזוג לבין טובת הילד, הדרכה הורית יכולה לעזור מאוד גם בהתמודדות וגם בתפיסת התמונה הרחבה.
זה חשוב לדעת
לא כל מקרה שבו ילד לא רוצה קשר עם הורה הוא ניכור הורי, לפעמים זה "רק" גיל התבגרות טיפוסי ולפעמים יש סיבות טובות לחשש של הילד.
אם את לא בטוחה, עדיף לפנות להדרכת הורים כדי לפענח את המצב ולקבל הדרכה איך כדאי לפעול.
לסיכום
ניכור הורי הוא פגיעה רגשית שיכולה להשפיע על הילד לכל החיים. הכרה בתופעה ומציאת פתרונות מתאימים יכולות לעזור למשפחות שנאבקות בבעיה הזו.
הילד צריך מרחב לאהוב את שני ההורים שלו, גם אם הם לא אוהבים זה את זה יותר. זו זכות בסיסית שלו, וכל המעורבים - הורים, מטפלים ומערכת המשפט - צריכים לזכור את זה כשמתמודדים עם מצבים מורכבים אלה.
אם הרגשת חיבור למילים שלי ואת מרגישה שאת זקוקה לעוד כלים, תמיכה או סדר בתהליך ההורות שלך - אשמח ללוות אותך בהדרכת הורים פרטנית, הדרכת הורים תמיד תניב תוצאות טובות יותר ומהירות יותר.
אהבת את הסגנון? התרגשת מהמהות? אני מעבירה הרצאות וסדנאות מעוררת השראה במסגרת קהילתית או מקצועית כתבי לי ואשמח לך מידע.
מאחלת שתמיד תראי את הטוב, גם כשהוא מתחבא מאחורי ערימת כביסה.
קירה דן אור