זה מתסכל, מכעיס ופוגע כשהילד פונה בחוסר כבוד.
אגלה לכם ספויילר: ההתחצפות היא בדרך כלל סימפטום, ולא הבעיה עצמה.
אז בואו נעצור רגע ונחשוב - מה יכולות להיות הסיבות?
אולי פינקנו יותר מדי והילד מתקשה עם תסכול וגבולות?
או אולי דווקא יש יותר מדי איסורים ושליטה, והלחץ פשוט משתחרר החוצה?
יכול להיות שהילד פשוט מחקה התנהגות שהוא רואה מאיתנו או מאחרים בבית?
ואולי הוא חווה פגיעה בערך העצמי ומנסה להשיג תחושת שייכות?
לפעמים זו יכולה להיות גם השפעה של החברים בביה"ס.
בכל מקרה, התפקיד שלנו כהורים הוא להציב גבולות ברורים עם הרבה כבוד, סבלנות ועקביות. אנחנו חייבים להיות נחושים, מתמידים ועקביים!
שלב א
כשהילד מתחצף, גם אם זה פוגע בנו מאוד, אנחנו צריכים להשתלט על עצמנו. לנו יש יכולת וויסות שלילדים אין. עלינו לזכור שמאוחרי ההתחצפות ישנה בעיה גדולה יותר ואם אנחנו רוצים לנהל שיח מכבד בבית, צריך לפתור אותה ולא להתעסק בהתחצפות. יתכן שזה ייקח כמה ימים עד שתצליחו להתאפק לא להגיב באימפולסיביות, זה בסדר, לא כולם מסוגלים לווסת את עצמם באותה המהירות. העלאת המודעות לעניין היא חלק הכרחי בהצלחה.
שלב ב
הצלחתם לא לירות בחזרה משהו פוגעני או להגיב בכעס? הידד, עברתם שלב!
תגידו בקצרה: "אני מצטער.ת שאתה מרגיש ככה" ולחזור על הגבול, למשל: "אני לא מוכנ.ה לשמוע שפה כזו בבית שלי, אלך לשתות כוס מים וכשאחזור תוכל לנסות לפנות אלי בצורה נעימה יותר").
- זה הזמן להזכיר שכשאנחנו שמים גבול, אנחנו שמים אותו לעצמנו, אנחנו היחידים שנדרשים לבצע פעולה כדי לשמור על הגבול שלנו, הצד השני לעולם לא יידרש לעשות דבר, למה? כי אין לנו שליטה על הצד השני.
אנחנו מקווים שבתגובה להתנהלות שלנו הצד השני יבחר בהתנהגות שונה, אבל אין לנו שליטה על ההתנהלות שלו, השינוי בתגובה צריך לבוא ממנו.
שלב ג
כשכולם יותר רגועים, אפשר לשתף את הילד ברגשות שלנו:
"כשאתה מדבר אליי ככה, זה ממש מעליב ופוגע בי"
ולעדכן אותו מה יקרה בכל פעם שהדבר יחזור על עצמו:
"בפעם הבאה שתגיד לי משהו שפוגע בי, אתרחק לזמן מה כדי לא להגיב בכעס."
ככה מראים לו דוגמה טובה של שליטה עצמית ומאפשרים לו לקחת אחריות.
כהורים אנחנו צריכים להוביל את השינוי בעצמנו - לשים לב איך אנחנו מדברים ומתנהגים.
ככל שנגיב בצורה מכבדת, אוהבת וסבלנית יותר, ככה נצליח ללמד אותו להתמודד עם התסכול והכעס שלו בדרך חיובית יותר.
זה תהליך, אבל עם הרבה רגישות, גבולות ואהבה, אפשר להצליח!
אם הרגשתם חיבור למילים שלי ואתם מרגישים שאתם זקוקים לעוד כלים, תמיכה או סדר בתהליך ההורות שלכם - אשמח ללוות אתכם בייעוץ אישי או להעביר הרצאה או סדנא מעוררת השראה במסגרת קהילתית או מקצועית.
מאחלת שתמיד תראו את הטוב, גם כשהוא מתחבא מאחורי ערימת כביסה.
קירה דן אור.